מדרש עם נגיעה משיחית לשירה פלסטינית יהודית על במת בבל שבברלין :
כשהציגו אותי בתחילת הערב בבילון, המנחה התבלבל בהגדרת הזהויות. היה לו לא נוח להגדיר אותי כיוצר ישראלי. כשעליתי לבמה חשבתי כמה הגמגום הזה ע הזהות הישראלית דווקא היה מדוייק. כי כמו לאונרד כוהן גם אני כבר חשבתי לבקש מאבינו הסימבולי או הממשי שבשמים :
״אבא, שנה את שמי בבקשה
זה שנתת לי עטוף בפחד
בלכלוך, ברעד ובושה״ .
כי את השם ישראל קיבלתי כששריתי עם אלוהים ואנשים ואוכל להם , כלומר אחרי אותו הלילה הייתי ראוי להיות במחיצת אנשים ואלוהים . שהרי למחרת אותו הליל של מאבק פנים אל פנים עם האל ההענקתי לעשיו אחי מתנות לרוב ובכינו זה על כתפו של זה . כלומר דווקא בזכות שמי החדש ״ישראל״ יכולתי לחזור להיות אח ולא אחר לעשיו. והנה עכשיו השם ישראל מטונף ממעשים רעים וחוסר בושה ומחיקת השם פלסטין . וחשבתי שבאמת אנחנו לא ראויים, לא לשם לא לאלוהים ולא לאנשים .רק כשהשם פלסטין יוכל להיות שם המייצג ישות מלאה וחופשית, השם ישראל גם הוא יוכל להתקיים במלאותו . השלמות של האחד תלויה בשלמות של השני כדי שנוכל ליפול חבוקים אח בזרועות אחיו. כי רק אז נהי שוב ראויים לאהבתו , כי רק אז אוכל להחזיר לעצמי את השם ישראל . ובמחשבות אלו עולה רשא נחאס, הזמרת הפלסטינית המדהימה לאחר הקרנת הסרט וצועקת בתפילה את מילותיו של לאונרד כוהן לאב, לאהוב ומבקשת שיחזור אלינו והוא עונה
״ מימיי לא עזבתיך, הוא עונה ,
זה אתה אשר בנית מקדשים
אתה הסתרת את פניי״.
המקום שקיבלנו את השם ישראל ניקרא פני-אל ואת הפנים של האל הסתרנו במעשי העוולה שלנו. כששמעתי את הזעקה של רשא וניזכרתי בביצוע המדהים של שי צברי לאותו השיר רק בעיברית , חשבתי לעצמי על במת בבל שבברלין . רק כשהשם פלסטין יהיה שלם וחופשי בארצו גם השם ישראל יוכל לחזור אלינו במלוא יופיו . ורק אז אהובתנו השכינה תוכל לחזור לשרות עלינו . אמן .

מדרש עם נגיעה משיחית לשירה פלסטינית יהודית על במת בבל שבברלין :כשהציגו אותי בתחילת הערב בבילון, המנחה התבלבל בהגדרת הזהויות. היה לו לא נוח להגדיר אותי כיוצר ישראלי. כשעליתי לבמה חשבתי כמה הגמגום הזה על הזהות הישראלית דווקא היה מדוייק. כי כמו לאונרד כוהן גם אני כבר חשבתי לבקש מאבינו הסימבולי או הממשי שבשמים : ״אבא, שנה את שמי בבקשהזה שנתת לי עטוף בפחדבלכלוך, ברעד ובושה״ .כי את השם ישראל קיבלתי כששריתי עם אלוהים ואנשים ואוכל להם , כלומר אחרי אותו הלילה הייתי ראוי להיות במחיצת אנשים ואלוהים . שהרי למחרת אותו הלילה של מאבק פנים אל פנים עם האל ההענקתי לעשיו אחי מתנות לרוב ובכינו זה על כתפו של זה . כלומר דווקא בזכות שמי החדש ״ישראל״ יכולתי לחזור להיות אח ולא אחר לעשיו. והנה עכשיו השם ישראל מטונף ממעשים רעים וחוסר בושה ומחיקת השם פלסטין . וחשבתי שבאמת אנחנו לא ראויים, לא לשם לא לאלוהים ולא לאנשים .רק כשהשם פלסטין יוכל להיות שם המייצג ישות מלאה וחופשית, השם ישראל גם הוא יוכל להתקיים במלאותו . השלמות של האחד תלויה בשלמות של השני כדי שנוכל ליפול חבוקים אח בזרועות אחיו. כי רק אז נהי שוב ראויים לאהבתו , כי רק אז אוכל להחזיר לעצמי את השם ישראל . ובמחשבות אלו עולה רשא נחאס, הזמרת הפלסטינית המדהימה לאחר הקרנת הסרט וצועקת בתפילה את מילותיו של לאונרד כוהן לאב, לאהוב ומבקשת שיחזור אלינו והוא עונה ״ מימיי לא עזבתיך, הוא עונה , זה אתה אשר בנית מקדשיםאתה הסתרת את פניי״. המקום שקיבלנו את השם ישראל ניקרא פני-אל ואת הפנים של האל הסתרנו במעשי העוולה שלנו. כששמעתי את הזעקה של רשא וניזכרתי בביצוע המדהים של שי צברי לאותו השיר רק בעיברית , חשבתי לעצמי על במת בבל שבברלין . רק כשהשם פלסטין יהיה שלם וחופשי בארצו גם השם ישראל יוכל לחזור אלינו במלוא יופיו . ורק אז אהובתנו השכינה תוכל לחזור לשרות עלינו . אמן .

Posted by Udi Aloni on Monday, November 20, 2017

פעם הייתי תלמיד חכם, ופניתי ימינה ושמאלה ולכול העברים , ולמדתי וקראתי והתווכחתי עם פילוסופים ופילוסופיות רמות ורמי מעלה. תמיד נמשכתי לאלו שהיו כמעיין המתגבר ועל הקצה גם עם העובדות היו לפעמים קצת בעוכרם. לעיתים הרגשתי כשרלטן בחבורה כי הידע שצברתי היה ארוג כולו מחורים חורים חלולים חלולים. ואז בערך לפני 15 שנה פגשתי את וורנר המאכר
והוא היה בור סוד שאינו מאבד טיפה וכולנו היינו מתקשרים אליו כשלא היינו בטוחים בעובדות או שרצינו לדעת מה נכון לקרוא, כדי להעמיק בעובדות ולא רק במחשבות והוא היה יפה תואר וחכם ונדיב, מאז עזבתי קצת את עולם הפילוסופיה בחרתי בעולם אחר יותר ויזואלי יותר מהפכני יותר אדמה ופחות שמים של העורבים. ולא חשבתי כמה נכון המשפט על התורה ועל פילוסופיה יום תעזבנה יומים תעזבכה. והנה אתמול שמעתי שהאיש היפה החכם והנדיב הזה נפטר בגרמניה . ואני התמלאתי צער על חבר ומורה חכם שנטשתי לפני שנים והתמלאתי געגועים אליו ולעולם שהייתי בו אז . יהי זכרו ברוך
R.I.P Werner Hamacher

מייסא דאו

מייסה דאו המדהימה שייכת למשפחה המורחבת של ג׳נקשן 48 הלילה היא טסה עם תאמר סמר וסמך לפסטיבל הסרטים באודסה שם הסרט מקרין והם הולכים לתת הופעה משיריי הסרט על יד הים של אודסה 🙂 הסרט הזה הוא באמת של כולנו ככה שאני לא חייב לנסוע לכול הפסטיבלים ( צריך גם לעבוד) אז בהצלחה לתאמר מייסה סמך וסמר. נתן להם חיבוק בהקרנה של חמש בסינמטק ונשלח אותם

לארץ אבותינו אודסה 🙂 המשפחה של ג׳נקשן 48 היא מתנה הכי מדהימה שיכולתי לבקש

https://www.facebook.com/LondonKirsh10/videos/1044961138892550/

בעקבות

בעקבות ההגנה שהקהילה הגאה מקבלת ממנהיגי הציבור הימני בעקבות דבריו של הרב הסוטה,חשבתי איך צריך לפעול על פי הערכים שקיבלתי מבית אימא. מתוך ההבנה שלי את פועלה של אימי קיבלתי על עצמי תמיד תמיד לעמוד לצידו של כול מאבק של קבוצה נרדפת, מוחלשת או מושמצת. ככה היה עם המאבק הגאה שאימי מזוהה איתו גם בגלל שהיא אחראית מרכזית לביטול החוק נגד יחסים הומוסקסואליים וכך עם המאבק המזרחי, שכבר כילד למדתי על תמיכתה הגדולה בפנתרים השחורים ובמאבקה למען כפר שלם ושייח מוניס .
אולם כאשר אני רואה בישראל איך נציגי הציבור הימני נעמדים בצדק נגד הומופוביה של רב סוטה ואני רואה את ההתקפות שלהם הצודקות נגד גזענות אשכנזית אך במקביל אני רואה שאותם אנשים, לא רק שותקים, אלא מובילים את הגיזענות המילולית והפיסית נגד ערבים, אני מרגיש שכולנו חייבים לסמן את הערבים כקבוצה שונה לחלוטין במערך הגזעני בישראל. אי אפשר לומר יותר: ערבי, מזרחי, חרדי, להטב״תי ויוצא חבר העמים רק כי זה נישמע תקין פוליטי. בכול זאת החוויה המרכזית והמכוננת הישראלית, היא שמי שהוא יהודי הוא חלק מהשבט השליט. הומו והומופוב, מזרחי וגזען אשכנזי, נשים ושוביניסטים גברים. כול אלו נאבקים על ההון הסמבולי והממשי של אותו שבט וכולם מכירים בסיסמה של וועדת ביטון: עם אחד. זה נכון לארז ביטון כמו שזה נכון לדויד גרוסמן שמתנגד לסרבנות במאמרו בהארץ מאותה סיבה . לאומת זאת ישנם חמישים אחוז מהאוכלוסיה החיה תחת ריבונות של מדינת ישראל( עזה גם היא תחת הריבונות שלנו אוויר. ים וגבולות יבשה) כלומר הפלסטינים, הנמצאים בקטגוריה נפרדת לגמרי.
הם, כולל אזרחי ישראל (שהם חלק בלתי נפרד מהעם הפלסטיני) , סובלים מגזענות ממוסדת ועממית מקיר לקיר, לא מתוך רצון לשלב אותם, או להתאים אותם לקונצנזוס הישראלי, אלא מתוך משאלת לב לאומית עמוקה להעלים אותם מעל פני האדמה, מי בכוח ומי בתחבולה, מי בעזרת שמים ומי מכוח האמונה, לכן אנחנו, המאמינים עדיין בערך המוזר שכול בני האדם שווים, גם המוחלשים וגם הפריוילגים ביננו היהודים הישראלים, חייבים לעמוד כתף אחת ללא היסוס להגנה וסולידריות מוחלטת עם הערבי החי בתוכנו ותחת שליטתינו. לא נשתף פעולה אם אף אחד המתיימר לפגוע בזכות הערבי לשיוויון בלי קשר כמה הוא אולי לוחם מזרחי לצדק או לוחם לשיוויון למען הקהילה הגאה .

ה19.7 ב17:00

הקרנת אקדמיה ראשונה ביום שלישי ה19.7 ב17:00 מרגש

“יא ריט (הלוואי), שיום אחד פשוט אוכל לעמוד מולך עירום וחלש ולומר לך שאני אוהב אותך” שר תאמר נפאר ב”ג’נקשן 48″.
התפילה הזו כנגד כל הסיכויים עומדת מאחורי כל האהבה שהשקענו בסרט.
אז חברות וחברי אקדמיה וגם סתם חברים קרובים נשמח לראותכם ביום שלישי הקרוב, 19.7, בשעה 17:00, סימנטק ת”א

n

הגיע

בראש המוסדות המרכזיים בישראל במימון המדינה ובתמיכתה המלאה עומדים אנשים ונשים, אשכנזים, חברי חבר העמים ומזרחים, שקוראים בריש גאליי לרצח שבויים ערבים, לאישור מוסרי של אינוס נשים לא יהודיות, לגירוש ערבים מאדמתם, לטיהור אתני , לרדיפת אירגוני זכויות אדם, להשתקת עדים לפישעי מלחמה לקיום פישעי מלחמה, לרדיפות של להטבת״ם ולביטול הדמוקרטיה, רובם תומכים בהוצאות להורג ללא משפט וברדיפת העדים לרצח , האנשים האלו כולם בעמדות כוח אמיתיות, לא מדומינות ולא סימליות. בין האנשים האלו אפשר למנות את ראש הממשלה את ראש האופוזיציה, את הרב הראשי הצבאי, את הרב של צפת, את לפיד, את שרת המשפטים, את שר החינוך, את שרת התרבות, את רבני ההתנחלויות ופרופסורים למוסר באוניברסיטה . האנשים האלו הם השולטים במדינה במוסדותיה ובכוחות הביטחון. שום דבר לא יכול להצדיק שום שיתוף פעולה אקטיבי איתם. לא מגדר ולא מוצא אתני ובטח לא קריאות של גזענים פתטים מהדור הישן שהם חסרי כול משמעות בסדר החדש. גם לא קידום אינטרסים פרטיקולריים כאלו ואחרים אפילו הם צודקים , החבורה הזאת הם גוף אורגני אחד מרושע חסר עקבות מניפולטיבי שחצה כול גבול מוסרי שאפשר לקחת בו חלק, יש רגע שחייבים להפסיק לשחק, אני חושב שהרגע הזה הגיע ,כשבראש העמדה המוסרית של הצבא עומד אדם עם ערכי מוסר של דע״ש אם לא למטה מיזה .

קראתי

קראתי את מאמרו של ניצן הורוביץ על הכחשת שיח הזהויות ונהיה לי עצוב. ניזכרתי גם בנאום של ארז ביטון בפרס ישראל והכחשת השיח הפלסטיני ונהיה לי עצוב. הרי לא מעניין אותי לכתוב על גידי אורשר ומירי רגב, את שניהם לא חיבבתי מעולם ושניהם זרים לעולמי האתי והאסתטי (בעיקר בקולנוע ) ועם שניהם לא אחלוק בריקדה . אולם ניצן הורוביץ וארז ביטון מענינים אותי הרבה יותר כי אל שניהם יש לי סימפטיה גדולה משניהם קיבלתי מתנות ( סימבוליות ) ושניהם ניראים לי אנשים שנילחמו למען הקהילה שלהם ושארצה לשתף את עצמי במאבקיהם . ושניהם ניכשלו להכיל את השיח האוניברסלי בתוך פוליטיקת הזהויות ההכרחית ולהבין שהיא הכרחית בגלל בגידת השיח האוניברסלי בעצמו. אז כרגע ניראה לי שכיהודי בישראל, המזרחית המשותפת ו/או הרשימה המשותפת הכי מייצגת את עולמי אבל לפעמים בא לי ללכלך את הידים ולתת ליוסי דהאן יד לשנות את מרצ מבפנים , זה הכי פרקטי שאני מצליח לחשוב על עצמי 🙂

Eid Mubarak

Eid Mubarak to all. so this weekend we have screenings in Yes Planet and Cinema City for the Eid. But the best place to be with us tonight is Nazareth. Please come to our film and the amazing show. Junction 48

13529039_10153906343778305_7726673055341328718_n