בעיקבות החלטת הליכוד על סיפוח השטחים הכבושים ביקש מימני אחמד טיבי שוב להיות השר לפיוס לאומי בממשלת המדינה האחת, לאחר שהוא התחייב לייצוג שווה של נשים נעתרתי לבקשתו ואתחיל לפייס במיידי:)

A pic from 11 years ago in Bil’in. The colonialization is just getting worse and the world is indifferent. I wish for a year of Radical change for equality, justice and freedom for all between the river to the sea.

חסד רדיקלי
אני מרגיש יותר ויותר לא רלוונטי ברשתות החברתיות. לכן זה פוסט צעקה לעזרה. חברים וחברות טובים שלי, אנשים חדי מחשבה ומטרות טובות נכנעים לאט לאט לשפת הפייסבוק כאילו הטראמפ ניצח את מבנה השיח העולמי . כמעט כול מאבק שאני תומך בו הופך או לפרוורסיה קיצונית של עצמו או מעלה את רוחות הראקציה המודחקות לחזור ובגדול . השמאל מתפרק לרסיסים ברשתות החברתיות והימין כובש את לב האדם בכול העולם. אני הולך עם אנשים כיברת דרך בטקסט שלהם ופתאום בתוכו יש איזה משפט שמבהיל אותי, אני מבין שאין מקום להעיר על זה כי מייד אני הופך אויב, לא מרגישים את האהבה שלי, כשאני מנסה למתן או להציע תיקון כולשהו , או רואים בי אוייב חדש או חושבים שהזדקנתי . כשאני מקצין אז מוחאים לי כפיים כאילו אני גלדיאטור בזירה . התחושה שלי שהשיח מתפרק תוך כדי שהוא נבנה . אנשים לא מקימים חזית גדולה תוך הבנת הפערים וקבלתם . סתם דוגמאות אקראיות , איך יכול להיות שאנשים שאני מעריך תוקפים נשים מתלוננות ומשתתפים בלי משים בהשתקה? איך יכול להיות שלוחמים לצדק מקבלים פתאום מחיקת אמנות כדבר לגיטימי בשם המוסר? איך אנשים בשמאל עסוקים בלחסל קומוניסטים כאילו הם עדיין שולטים בעולם ולא מכירים בתרומה שלהם למרחב הציבורי שלנו בתקופות שאנחנו היינו בחושך . אנשים שלדעתי עושים עבודת קודש מחסלים יריבים בגלל אידאולוגיה ומתעלמים לחלוטין מהזכויות שלהם במעשים . וכך אנחנו מקריבים מטרות משותפות למען אידאולוגית על שגם כך אינה מתפקדת .במקום לחפש את המכנה המשותף בין האוניברסלי לזהותי בין האידאולוגי למעשי בין האתי לאסתטי . שניהם מתנצחים זה בזה כאילו אין חורבן מסביב ולא מבינים שכול אחד מהן לחוד מייצר בעצם סוג של ימין חדש פרוורטי וראקציונרי בו זמנית . עם כול אלו המתנצחים זה בזה ומשפילים זה את זה ומחפשים לחסל זה את זה יעצרו לרגע ויקראו את הטקסט של היריב , לדעתי הם יזהו שהיריב האינטליגנטי מסמן די במדוייק את עקב אכילס של עצמך . אפשר לחשוב שהקשבה יותר עמוקה תוכל לייצר סינטזות שבה אנחנו יכולים להכיל דברים שניראים לנו בלי אפשריים להכלה. אך בעצם סינטזה היא המילה הלא נכונה כי אף אחד לא מעוניין בה בשיח הרדיקלי. לכן צריך מציאות שבא כול אחד יכול להחזיק בשלמותה את האמת שלו ועדיין יכול להכיל אמת אחרת שלמה ושהן יקרינו זו על זו ויעשו מוטציות חיוביות אחת לשניה . אולי נכון לראות את ההוויה של השמאל החדש כריבוי שחייב לקבל זה את זה למרות פערים שבלתי ניתנים לגישור ובכול זאת עדיין יכולים להתקיים בו זמנית לנוכח הטירוף הגובר בעולם המחשבות העכשווי . ליכולת הזאת אני קורא חסד רדיקלי

״אין דבר כזה גיזענות הפוכה״ (סיסטר סולג׳א) הערה לרוית הכט בשולי הויכוח שלה עם רון כחלילי. במידה ואת מסכימה עם רון שיש עדיין הפליה מובנת כלפי מזרחים אז להבדיל מחלק מהטיעונים שלך בגוף המאמר, הרי הטיעון המנצח שלך הוא טיעון מפסיד. המדוכא יכול להיות מיליטנט, לאומני, מתבדל או אלים אפילו טועה לפעמים, אבל לעולם לא גזען הפוך. הגיזענות היא פריוילגיה השמורה לפריוילג.

לפני שנתיים עשיתי מופע תיאטרון בפסטיבל שילר בגרמניה בשם ״אנטי אדיפוס או קדיש לשולמית״. כמו באחים בלוז התקשרתי לחברים טובים והודעתי שיש משימה מאלוהים ומשילר. כלום התייצבו למשימה באהבה גדולה . איתי טיראן ברח מחזרות, תאמר נפאר השאיר את הילדים בגן, איתמר ציגלר נטש קרירה מזהירה בעולם הרוק וסלאבוי זיזק הגיע כנגד רצונו. אל הצוות הצטרפו אסף סודרי שמחזיק מצלמה כמו מכחול של מאסטרו, רוג׳ה, המפיק שדואג שהילדים יהיו שמחים ופלוריאן גדול מעצבי התפאורה הגרמנית ושלומציון קינן שהיתה אמונה על הדרמטוגיה המתפתלת ,בקיצור אתמול באירוע המרגש להגן על הזכות של היוצרים ליצור בחופשיות ובעיקר על הזכות של הקול הפלסטיני להישמע ללא צנזורה. עדי ביכנפו ורן בכור הרימו אירוע מרגש למען תיאטרון יפו. לאחר שאמרתי כמה מילים נוקבות נגד עלילות הדם מבית היוצר של פסטיבל הבית היהודי המוכנה פסטיבל עכו החדש, עליתי לבמה מתרגש ורגיש עם איתמר ציגלר האחד והיחיד לקרא טקסט שהוא הלחין מתוך המחזה שלי אנטי אדיפוס, ברור שלא הייתי שרמנטי כמו תאמר ואיתי אבל היה לי מרגש לדעת שהם בקהל ואנחנו עומדים יחד כולנו למען היצירה החופשית, אז אני מעלה את הוידאו של השיר מאתמול שניקרא נטישה אבל גם יכול להקרא
We Call It Love

לפני שנתיים עשיתי מופע תיאטרון בפסטיבל שילר בגרמניה בשם ״אנטי אדיפוס או קדיש לשולמית״. כמו באחים בלוז התקשרתי לחברים טובים והודעתי שיש משימה מאלוהים ומשילר. כלום התייצבו למשימה באהבה גדולה . איתי טיראן ברח מחזרות, תאמר נפאר השאיר את הילדים בגן, איתמר ציגלר נטש קרירה מזהירה בעולם הרוק וסלאבוי זיזק הגיע כנגד רצונו. אל הצוות הצטרפו אסף סודרי שמחזיק מצלמה כמו מכחול של מאסטרו, רוג׳ה, המפיק שדואג שהילדים יהיו שמחים ופלוריאן גדול מעצבי התפאורה הגרמנית ושלומציון קינן שהיתה אמונה על הדרמטוגיה המתפתלת ,בקיצור אתמול באירוע המרגש להגן על הזכות של היוצרים ליצור בחופשיות ובעיקר על הזכות של הקול הפלסטיני להישמע ללא צנזורה. עדי ביכנפו ורן בכור הרימו אירוע מרגש למען תיאטרון יפו. לאחר שאמרתי כמה מילים נוקבות נגד עלילות הדם מבית היוצר של פסטיבל הבית היהודי המוכנה פסטיבל עכו החדש, עליתי לבמה מתרגש ורגיש עם איתמר ציגלר האחד והיחיד לקרא טקסט שהוא הלחין מתוך המחזה שלי אנטי אדיפוס, ברור שלא הייתי שרמנטי כמו תאמר ואיתי אבל היה לי מרגש לדעת שהם בקהל ואנחנו עומדים יחד כולנו למען היצירה החופשית, אז אני מעלה את הוידאו של השיר מאתמול שניקרא נטישה אבל גם יכול להקרא We Call It Love

Posted by Udi Aloni on Thursday, October 5, 2017

vאז ככה להזכיר לכן שיש קהילה שעדיין נאבקת על דברים אמיתיים מצאתי באי פון קטע של איתי טיראן מהערב למען תיאטרון יפו שאירגנו רן בכור ועדי גולן ביכנפו . אז תהנו קצת למרות הצילום הגרוע שלי

אז ככה להזכיר לכן שיש קהילה שעדיין נאבקת על דברים אמיתיים מצאתי באי פון קטע של איתי טיראן מהערב למען תיאטרון יפו שאירגנו רן בכור ועדי גולן ביכנפו . אז תהנו קצת למרות הצילום הגרוע שלי

Posted by Udi Aloni on Saturday, October 7, 2017

ביום חמישי יש לכן הזדמנות פז לתפוס שתי ציפורים במכה אחת, גם להחרים את פסטיבל עכו ושוברי הסולידריות של
מלחכי הפינחה מוני יוסף ואחרים . וגם להביע תמיכה לא מסוייגת בתיאטרון יפו שבינתיים לא נכנע ללחצים וחרב השלטון מונפת מעל תקציבו. אז ברוח החג אפשר לחגוג את מידת הדין ומידת החסד בו זמנית ביום של כיף וחגיגת האמנות החופשית .ניתראה בחמישי ביפו

https://www.facebook.com/events/541014256243447??ti=ia