חסד רדיקלי
אני מרגיש יותר ויותר לא רלוונטי ברשתות החברתיות. לכן זה פוסט צעקה לעזרה. חברים וחברות טובים שלי, אנשים חדי מחשבה ומטרות טובות נכנעים לאט לאט לשפת הפייסבוק כאילו הטראמפ ניצח את מבנה השיח העולמי . כמעט כול מאבק שאני תומך בו הופך או לפרוורסיה קיצונית של עצמו או מעלה את רוחות הראקציה המודחקות לחזור ובגדול . השמאל מתפרק לרסיסים ברשתות החברתיות והימין כובש את לב האדם בכול העולם. אני הולך עם אנשים כיברת דרך בטקסט שלהם ופתאום בתוכו יש איזה משפט שמבהיל אותי, אני מבין שאין מקום להעיר על זה כי מייד אני הופך אויב, לא מרגישים את האהבה שלי, כשאני מנסה למתן או להציע תיקון כולשהו , או רואים בי אוייב חדש או חושבים שהזדקנתי . כשאני מקצין אז מוחאים לי כפיים כאילו אני גלדיאטור בזירה . התחושה שלי שהשיח מתפרק תוך כדי שהוא נבנה . אנשים לא מקימים חזית גדולה תוך הבנת הפערים וקבלתם . סתם דוגמאות אקראיות , איך יכול להיות שאנשים שאני מעריך תוקפים נשים מתלוננות ומשתתפים בלי משים בהשתקה? איך יכול להיות שלוחמים לצדק מקבלים פתאום מחיקת אמנות כדבר לגיטימי בשם המוסר? איך אנשים בשמאל עסוקים בלחסל קומוניסטים כאילו הם עדיין שולטים בעולם ולא מכירים בתרומה שלהם למרחב הציבורי שלנו בתקופות שאנחנו היינו בחושך . אנשים שלדעתי עושים עבודת קודש מחסלים יריבים בגלל אידאולוגיה ומתעלמים לחלוטין מהזכויות שלהם במעשים . וכך אנחנו מקריבים מטרות משותפות למען אידאולוגית על שגם כך אינה מתפקדת .במקום לחפש את המכנה המשותף בין האוניברסלי לזהותי בין האידאולוגי למעשי בין האתי לאסתטי . שניהם מתנצחים זה בזה כאילו אין חורבן מסביב ולא מבינים שכול אחד מהן לחוד מייצר בעצם סוג של ימין חדש פרוורטי וראקציונרי בו זמנית . עם כול אלו המתנצחים זה בזה ומשפילים זה את זה ומחפשים לחסל זה את זה יעצרו לרגע ויקראו את הטקסט של היריב , לדעתי הם יזהו שהיריב האינטליגנטי מסמן די במדוייק את עקב אכילס של עצמך . אפשר לחשוב שהקשבה יותר עמוקה תוכל לייצר סינטזות שבה אנחנו יכולים להכיל דברים שניראים לנו בלי אפשריים להכלה. אך בעצם סינטזה היא המילה הלא נכונה כי אף אחד לא מעוניין בה בשיח הרדיקלי. לכן צריך מציאות שבא כול אחד יכול להחזיק בשלמותה את האמת שלו ועדיין יכול להכיל אמת אחרת שלמה ושהן יקרינו זו על זו ויעשו מוטציות חיוביות אחת לשניה . אולי נכון לראות את ההוויה של השמאל החדש כריבוי שחייב לקבל זה את זה למרות פערים שבלתי ניתנים לגישור ובכול זאת עדיין יכולים להתקיים בו זמנית לנוכח הטירוף הגובר בעולם המחשבות העכשווי . ליכולת הזאת אני קורא חסד רדיקלי

מדרש עם נגיעה משיחית לשירה פלסטינית יהודית על במת בבל שבברלין :
כשהציגו אותי בתחילת הערב בבילון, המנחה התבלבל בהגדרת הזהויות. היה לו לא נוח להגדיר אותי כיוצר ישראלי. כשעליתי לבמה חשבתי כמה הגמגום הזה ע הזהות הישראלית דווקא היה מדוייק. כי כמו לאונרד כוהן גם אני כבר חשבתי לבקש מאבינו הסימבולי או הממשי שבשמים :
״אבא, שנה את שמי בבקשה
זה שנתת לי עטוף בפחד
בלכלוך, ברעד ובושה״ .
כי את השם ישראל קיבלתי כששריתי עם אלוהים ואנשים ואוכל להם , כלומר אחרי אותו הלילה הייתי ראוי להיות במחיצת אנשים ואלוהים . שהרי למחרת אותו הליל של מאבק פנים אל פנים עם האל ההענקתי לעשיו אחי מתנות לרוב ובכינו זה על כתפו של זה . כלומר דווקא בזכות שמי החדש ״ישראל״ יכולתי לחזור להיות אח ולא אחר לעשיו. והנה עכשיו השם ישראל מטונף ממעשים רעים וחוסר בושה ומחיקת השם פלסטין . וחשבתי שבאמת אנחנו לא ראויים, לא לשם לא לאלוהים ולא לאנשים .רק כשהשם פלסטין יוכל להיות שם המייצג ישות מלאה וחופשית, השם ישראל גם הוא יוכל להתקיים במלאותו . השלמות של האחד תלויה בשלמות של השני כדי שנוכל ליפול חבוקים אח בזרועות אחיו. כי רק אז נהי שוב ראויים לאהבתו , כי רק אז אוכל להחזיר לעצמי את השם ישראל . ובמחשבות אלו עולה רשא נחאס, הזמרת הפלסטינית המדהימה לאחר הקרנת הסרט וצועקת בתפילה את מילותיו של לאונרד כוהן לאב, לאהוב ומבקשת שיחזור אלינו והוא עונה
״ מימיי לא עזבתיך, הוא עונה ,
זה אתה אשר בנית מקדשים
אתה הסתרת את פניי״.
המקום שקיבלנו את השם ישראל ניקרא פני-אל ואת הפנים של האל הסתרנו במעשי העוולה שלנו. כששמעתי את הזעקה של רשא וניזכרתי בביצוע המדהים של שי צברי לאותו השיר רק בעיברית , חשבתי לעצמי על במת בבל שבברלין . רק כשהשם פלסטין יהיה שלם וחופשי בארצו גם השם ישראל יוכל לחזור אלינו במלוא יופיו . ורק אז אהובתנו השכינה תוכל לחזור לשרות עלינו . אמן .

מדרש עם נגיעה משיחית לשירה פלסטינית יהודית על במת בבל שבברלין :כשהציגו אותי בתחילת הערב בבילון, המנחה התבלבל בהגדרת הזהויות. היה לו לא נוח להגדיר אותי כיוצר ישראלי. כשעליתי לבמה חשבתי כמה הגמגום הזה על הזהות הישראלית דווקא היה מדוייק. כי כמו לאונרד כוהן גם אני כבר חשבתי לבקש מאבינו הסימבולי או הממשי שבשמים : ״אבא, שנה את שמי בבקשהזה שנתת לי עטוף בפחדבלכלוך, ברעד ובושה״ .כי את השם ישראל קיבלתי כששריתי עם אלוהים ואנשים ואוכל להם , כלומר אחרי אותו הלילה הייתי ראוי להיות במחיצת אנשים ואלוהים . שהרי למחרת אותו הלילה של מאבק פנים אל פנים עם האל ההענקתי לעשיו אחי מתנות לרוב ובכינו זה על כתפו של זה . כלומר דווקא בזכות שמי החדש ״ישראל״ יכולתי לחזור להיות אח ולא אחר לעשיו. והנה עכשיו השם ישראל מטונף ממעשים רעים וחוסר בושה ומחיקת השם פלסטין . וחשבתי שבאמת אנחנו לא ראויים, לא לשם לא לאלוהים ולא לאנשים .רק כשהשם פלסטין יוכל להיות שם המייצג ישות מלאה וחופשית, השם ישראל גם הוא יוכל להתקיים במלאותו . השלמות של האחד תלויה בשלמות של השני כדי שנוכל ליפול חבוקים אח בזרועות אחיו. כי רק אז נהי שוב ראויים לאהבתו , כי רק אז אוכל להחזיר לעצמי את השם ישראל . ובמחשבות אלו עולה רשא נחאס, הזמרת הפלסטינית המדהימה לאחר הקרנת הסרט וצועקת בתפילה את מילותיו של לאונרד כוהן לאב, לאהוב ומבקשת שיחזור אלינו והוא עונה ״ מימיי לא עזבתיך, הוא עונה , זה אתה אשר בנית מקדשיםאתה הסתרת את פניי״. המקום שקיבלנו את השם ישראל ניקרא פני-אל ואת הפנים של האל הסתרנו במעשי העוולה שלנו. כששמעתי את הזעקה של רשא וניזכרתי בביצוע המדהים של שי צברי לאותו השיר רק בעיברית , חשבתי לעצמי על במת בבל שבברלין . רק כשהשם פלסטין יהיה שלם וחופשי בארצו גם השם ישראל יוכל לחזור אלינו במלוא יופיו . ורק אז אהובתנו השכינה תוכל לחזור לשרות עלינו . אמן .

Posted by Udi Aloni on Monday, November 20, 2017