סוף שבוע עבר עוד

עוד סוף שבוע עבר על ג׳נקשן 48 מתחילים עוד שבוע והדיבורים הופכים למעשים יותר מ30 אלף איש ראו את הסרט בינתיים אנחנו מחכים לכם ולכן בצמתים:) המכתבים המרגשים שאנחנו מקבלים מיהודים וערבים מנשים ומגברים וגם ממוזיקאים מוכשרים שעפים על המוזיקה של תאמר ואיתמר מחממים את הלב , בואו תצטרפו למשפחה החדשה שלנו , היא גודלת יפה

 6

מהסופ”ש הקרוב

מהסופ”ש הקרוב נהייה בבתי הקולנוע הבאים:
סינמה סיטי גלילות
סינמה סיטי ראשון
סינמה סיטי ירושלים
פלאנט ב”ש
פלאנט חיפה
פלאנט ירושלים
קריון
גרנד חיפה
חן רחובות
רבים שאלו אותי בכעס למה ג׳נקשן 48 ירד מלב תל אביב, האמת לב הורידו אותו פשוט כי התלב אביבים לא מיהרו לבוא בהמוניהם להבדיל מהנצרתים למשל . אני מתחמק מפרשנויות על תל אביב, לנו חשוב שתבואו ליראות וסינמה סיטי מספיק קרובה. ולמרות שהסרט הוא לא עליכם הוא יכול לגרום לכם הנאה וסבל גדולים מאד, כמו שרק קולנוע יכול לעשות:)

בסינמנה נצרת

עכשיו בסינמנה נצרת כמעט 200 איש הלכו הביתה כי לא היה מקום 🙂 מעניין אם ליהודים של תל אביב והסביבה תהיה הסקרנות לראות מה יש בסרט שכול כך הרבה פלסטינים צעירים אזרחי המדינה עפים עליו ?

2

בית ספר

בית ספר על שם שולמית אלוני זה כמו ניצוצות של אור בעלטה המשתלטת אלינו לרעה .
אתמול אחי הבכור דרור קיבל מאייל בשם שלושתינו, עם הבשורה המשמחת :
דרור שלום
אני שמחה ונרגשת לידע אותך שבראשון לציון עתיד להפתח בית ספר אלונים, על שם שולמית אלוני, אותו נבחרתי לנהל… זאת זכות גדולה עבורי לנהל בית ספר על שמה.
בברכה יעל ביבר עביאד.

אם יש משהו משותף שאימי הנחילה ללא עורערין לשלושת בניה השונים זה מזה, דרור נמרוד ואנוכי זו האמונה בחשיבות החינוך לא רק למען עתיד טוב יותר אלא גם למען הוה מהנה יותר. היא התחילה כמורה מתוך שליחות שאביה סבא דויד הטיל עליה, ועד יומה האחרון היא היתה המורה שבלב. לפעמים בשורות קטנות עושות צביטה בלב ומפיחות תקוות קטנות אז רציתי לשתף

:) תודה למורה לערבית שלנו

Hanin Majadli

ג׳נקשן 48.
אני כותבת על הסרט לא כי אני מבקרת קולנוע ומבינה בסרטים, ולא כי אני משוחדת כי הבמאי חבר טוב שלי שנתן לי את ביתו למשך חודשיים כשלא השכירו לי דירה בתל אביב כי אני איום דמוגרפי על השכונה נטולת השיק והפאסון שהביוב זורם בה ללא מפריע, פלורנטין. ולא בגלל שהקאסט, תאמר וסמר הם חברים טובים ואהובים לליבי וכולם ללא יוצא מהכלל מוכשרים.
אני כותבת כי אני מאמינה שהסרט הזה הוא צוהר גדול וחשוב לחברה הערבית פלסטינית בישראל, צוהר שכל ישראלי חייב להסתכל ולראות דרך הצוהר הזה ומבעד לו.
החשיבות של הסרט היא שצעירים ערבים כתבו אותו, שיחקו אותו, תיכננו אותו והכי חשוב חיו וחיים אותו. כלומר, אותנטי. עד מתי לשמוע ערבית ועל ערבים מפיהם של מתווכים ישראלים כאלה ואחרים שכל אחד חושב שהוא מומחה לערבים כי ראה אותם במחסום, למד איתם באקדמיה, קנה מהם חומוס וראה אותם מבעד לכוונת?

לקחתי את תלמידיי לסרט והמלצתי להם ללכת ולקחת משפחה וחברים, הסרט עשוי מצוין, מוזיקה מצוינת, ערבית בכל סצנה אשכרה אפשר לשמוע ערבית סוף סוף בקולנוע ולא כמחבלים או כמסתערבים.
לכו תראו את הסרט זאת תהיה המתנה הכי גדולה שתעשו לעצמכם הקיץ. סרט עם תובנות על ולחיים שלנו בארץ ושיהדהד לכם בראש הרבה אחרי שתצאו משם. אני אפילו מחיתי דמעה או שתיים בהקרנה.
לכו לראות, בבקשה בבקשה.

מכתב

מכתב מתאמר נפאר
הערב תאמר יהיה בתוכנית של גורי אלפי, תאמר כתב לי מכתב קצת קשוח בעקבות האלימות הנוראה כלפי הערבים וחוסר הרצון של רוב היהודים לראות את הסיפור של אזרחי ישראל הערבים, אלא אם זה דרך מצלמות הבטחה של סופר מרקטים. שווה לקרא !!!!.

אני מודה, הפסדתי את הבאטל….

השבוע התארחתי בתוכנית של גורי אלפי, ובסוף למען המסורת של ההיפ הופ עשינו באטל, ואחת מהשורות שלי הייתה : נתקלתי בבדיחות שלך בגב האומה, יותר כיף היה להיתקל במג״ב האומה… טוב זה היה לפני הסרטון שבו המג״בניקים לינצ’יצ’יו את עובד המרכול בת״א, כל זה כי לא הזדהה בפניי אנשים לא מזוהים.. אז אני מודה, הפסדתי בבאטל..

אודי, הפסדתי בבאטל כי אני עדיין מופתע, הפסדתי בבאטל כי לא למדתי את היריבים שלי מספיק טוב, הפסדתי בבאטל כמו הביטוי בערבית ״אכלתי 100 כאפות בהפתעה״ , בחיאת , על מה אני מופתע? אני גר בלוד, אחת הערים הכי אלימות באזור, ילד טוב שנגרר למכות בעל כורחו, עכשיו כשאני מחשב את קילומיטראז’ האלימות שהייתי חלק ממנה, 90% היו עם שוטרים. פייר לא יודע מה מפריע לי יותר, טוקבקיסטים שכותבים : ״מחבל מגיע לו״ או טוקבקיסטים מתייממים שכותבים: ״לאן היגענו״?

אודי, אולי צדקת וצריך לבנות תיבת נוח משותפת, מעין מקום מקלט לשימור הצדק והשפיות עד שהמבול יעבור, כי מבול הגזענות הוא בעוצמות על ואנחנו חלשים מדי בשביל לעצור אותו, אבל אולי טעית כי לא ניראה שיש מספיק יהודים אפילו בישביל למלא את אולם הקולנוע של לב. נכון שיש עדיין יהודים שמדליק אותם ערבי כמוני מתקדם, פמיניסט סטייל, שמבקר את עצמו. אבל מה זה לא בא להם בטוב כשערבי כזה מעז לשים להם מראה מול הפרצוף והורס להם שנים של הכחשה. הרי גם היהודים הטובים לא רואים אותנו עד שהמשטרה מפוצצת אותנו במכות או מוציאה אותנו להורג מול מצלמות ההבטחה, ואז הם מחויבים להגיב בציוץ מחאה קטנטן או פוסט בפייס בוק שנישמע כמו נפיחה.

אודי, הערבים ממשיכים ללכת לראות את הסרט שלנו, בשביל ההנאה והגאווה אבל גם כי פשוט נימאס להם להיות תקועים לנצח במפראק (צומת) 48. האמת? בישבילם היה שווה לנו כול המאמץ הזה, ואולי ברגעים אופטימים שלי שהולכים ומתמעטים הייתי אומר שגם בישביל קומץ היהודים שבכול זאת מרגישים אותנו וטורחים לבוא לג׳נקשן 48.

לפני

לפני המון שנים איש ואישה סופר אינטלגנטים נפגשו לשיחה. האחד הרב צבי יהודה קוק זיכרו לברכה והשניה אימי זיכרה לברכה. עם השנים האסכולה שלו שמה את האדמה במרכז האמונה והאסכולה שלה שמה את האדם במרכז האמונה.
אמא נכון לעכשיו אנחנו מפסידים ובגדול

1

Yaelle Kayam

Yaelle Kayam

יקרה הלכתי ליראות את ההר עכשיו בלב, כול התעשיה עמדה בתור למריל סטריפ ואנחנו ניכנסו לסרט הקסום שלך עם העם 🙂 להתפעל משני קליין המדהימה והרגישה . הייתי צריך לשנות את כול האנרגיות מהמהירות של ג׳נקשן למדיטציה של ההר אבל זה לא היה קשה , לפני 15 שנה צילמתי את הר הזיתים בתפילה למלאך מקומי כאשר דיקלה מסתובבת בין הקברים וחביבה פדיה מספרת את סיפור המזבח שייצאו מים מימנו במקום דם וימתיקו את ים המלח ויפיחו בו חיים , מהמקום של חביבה פדיה יכולתי לצאת איתך למסע הכול כך נשי אינטלקטואלי תשוקתי . תודה על ההר ועל השפה הנשית הכה יחודית