.Aiman Odeh’s speech in the Israeli Parlament about Junction 48 – English after Arabic

for video, click here: https://www.facebook.com/dampalestine/videos/10153388344726935

(posted by DAM Palestine)

خطاب وتهنئة ايمن عودة بالكنيسيت عن فيلم “مفرق 48” والدفاع عن رآي الفنان ودورو (بعد الهجوم المكثف اللي كان عالمخرج اودي الوني
ترجمة: موجة الكرهية وصلت صديقي اودي الوني، ابن شولاميت الوني العزيزة اللي هوجم بشدة عشان عبر عن اراؤه السياسة الجريئة والصريحة. وهاي فرصة ممتازة انه ننهي في ضوء وتفاؤل ونبارك لاودي الوني وتامر النفار وجميع الطاقم بمناسبة فوزهم في مهرجان البرلينالي عالفيلم “مفرق 48” اللي بحكي عن الفقر ،السموم ،والتمييز باللد، ،وعن الموسيقى والحب والامل لمستقبل افضل، انا فخور فيكم يا رفاقي

A hateful wave attacked my dear friend Udi Aloni the son of the great Shulamit Aloni, he was attacked after he expressed his brave political opinion in an honest way. It is also a great opportunity to congradulate Udi Aloni and Tamer Nafar and the rest of Junction 48’s staff for winning the Audiunce Award in the Berlinale Film Festival, Junction 48 discusses the poverty, the drugs the discrimination in Lyd, and the music and love that will get us to a better future, i am proud of you my friends

זו

זו התגובה שלי לכולם תמיכה ושיתוף יתקבלו בברכה :
הסרט שכולו בא מאהבה ומכאב אמיתי לא יכול להיות מושתק על ידי כוחות אנטי דמוקרטים המשתלטים על ארצינו ובטח לא על ידי אנשי תקשורת חנפנים המוציאים דברים מהקשרם . אני מקווה שכמו שניסיון ההשתקה שלהם של הספר של דורית רביניאן גרם לו להיות רב מכר, כך הניסיון שלהם לערבב בין הסרט לעמדותיי הפוליטיות יתקל במחאה הפוכה של שוחרי אמנות ואוהבי אדם בארצנו.

תפקיד האמן במדינה מתוקנת הוא להיות אופוזיציה למדינה ולא שופר תעמולה, כמו שכתוב בפרקי אבות : ״אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות ״. הסרט מקדם חיים של שיתוף ואהבה והוא דוגמא .לפשטות בה אפשר לחיות יחד.
אני גאה בקרן רבינוביץ וקרן גשר, שבלי קשר לדעותיו של הבמאי שהם אינם שותפים להם , בחרו לתמוך בסיפור המדהים של הראפר תאמר נפאר וחייו בלוד. ביקשתם פריפריה? קיבלתם אותה בהיפ הופ הכי מדהים שנוצר במזרח התיכון . .
וכן, לא קשור לסרט, אבל אני מאמין שחשוב יותר להשקיע בשלום ולא בצעצועי מלחמה.
האהבה שלי לארץ הזאת ולכול תושביה היא ללא הבדל דת גזע מין ומוצא. היא אהבה אחת שלמה ובלתי מתפשרת.
יותר מזה כרגע אין לי מה להוסיף. תראו כולכם את הסרט כשיגיע לארץ ותבינו שזה סרט שבא מאהבה. זהו סרט שהוא אמנות טהורה של קולנוע, מוזיקה וצילום, מרגש ומשחק אותנטי ואז נדבר כולנו. אמנות ואחווה יהודית ערבית בעזרת השם אינשאללה smile emoticon
נ.ב. הסרט הזה מוקדש לזכר אימי שולמית אלוני, שלימדה אותי את דרכי החסד הרדיקלי ולזכר אבו תאמר שלימד אותו להיות האדם המדהים ומעורר ההשראה שהוא בתוך גטו של סמים עוני ואפליה .

THE BULLODOZERS ARE COMING

12717284_10153566069528305_5787288002329980838_n

“IN THE END THE BULLODOZERS ARE COMING
3 movies about expropriation, expulsion and resistance

Udi Aloni most recently showed in his movie Art/Violence (Berlinale 2013) that its actually art itself that creates and strengthens resistance, as happening at the Freedom Theatre in the palestinian refugee camp of Jenin. He continues this storytelling with Junction 48, this time in a more popular fashion, the movie vibrates with energy and excitement, pushed forward by the rap music. Central figure of the film is musician Kareem (Tamer Nafar) who, together with his parents lives in a run down part of the city of Lod, basically a transit area for drug dealers. The houses of the palestinian population (even though israeli citizens) are under constant thread of eviction and get destroyed. Aloni presents himself as an artist and activist who fights for the palestinian rights in all of his movies. His sensitivity focusses also on the double oppression of the palestinian women, by racism of society and oppression of their communities. Singer Manar (Samar Qupty) fights the ban for women to sing in public and even defys the brutal, openly racist and sexist attacc by an israeli-jewish hiphop band. The scenes which Aloni weaves together in this story are nightmarish.”

אז באדיו גמר אתמול את ההרצאה בפרפרזה על בקט ״כך את השמים וזכור שאין להם/בהם כלום״ (או הם לא יכולים לפגוע בך) וניזכרתי בקפקא ממחברות האוקטביו הכחולות מחברת 3 על העורבים אבל הספר לא היה איתי ומצאתי את התרגום לאנגלית , אבל אני זוכר את העברית בעלפה וזה שמים בעברית ובאנגלית זה heavens ואני שואל את הגרמניים מה קפקא כתב בגרמנית ? כי אני בא לי שזה יהיה Sky ולא heavens. וגם לבאדיו זה מתאים יותר הפחות מטפיזי , מישהו?

12647464_10153530981918305_4896579105259909007_n