Kaddish to Shulamit

Kaddish to Shulamit
A year and a half ago I was here in Ljubljana (Slovenia) working with Zizek on my new book, “Radical Grace,” when I got a message that my mother had died. Only now I feel like I can begin to digest and contain the work of mourning. So I’m here again in Ljubljana with Asaf Sudry, who is filming Zizek for me –five hours straight in continuous close-up– as he speaks in hysteria about the absence of the mother and the role of the Inquisitor in Schiller’s Don Carlos. This is the beginning of the journey towards the play “Anti-Oedipus or: Kaddish to Shulamit” that will be performed on June 17th at the Schillertage festival in Mannheim. After yesterday, the whole text is falling apart and at the same time breaking me to pieces. I hope I can return to the art of reconstructing the bodies and the words, and maybe there is also truth. Amen.

קדיש לשולמית
לפני שנה וחצי הייתי כאן בלובליאנה (סלובניה ) עבדתי עם זיזק על ספר חדש שלי ״חסד רדיקלי ״ כשקיבלתי את ההודעה על מות אימי , רק עכשיו אני מרגיש שאני יכול להתחיל לעכל את האבל להכיל אותו ביצירה , אז אני שוב כאן בלובליאנה עם אסף סודרי שמצלם לי את זיזק חמש שעות רצוף בתקריב הסטרי מדבר בהיסטריה על העדר האם ותפקיד האינקויזיטור בדון קרלוס של שילר. זו התחלת המסע לקראת המחזה אנטי- אדיפוס או קדיש לשולמית שיעלה ב17 ליוני בפסטיבל שילר במנהיים . אחרי אתמול כול הטקסט התפרק לי פתאום בראש ובלב לרסיסים, ועכשיו אחזור לתל אביב ובעזרת חברים אהובים איתי טיראן.תאמר נפאר ואיתמר ציגלר המשתתפים/יוצרים במחזה אני מקווה שאוכל לחזור למלאכת המרכבה. אמן

10665780_10152964693833305_4619129465355493721_n11205015_10152966149813305_6513668556068769345_n

15 minutes from Tel Aviv

On the eve of Holocaust Remembrance Day, Israel demolished the homes of Palestinian citizens of Israel 15 minutes from Tel Aviv

Click here to read the English text in Mondoweiss:  http://mondoweiss.net/2015/04/remembrance-demolished-palestinian  (Translator: Richard Flantz)

Hebrew version:

:בעברית

ערב יום השואה ישראל הורסת כפר פלסטיני של אזרחי ישראל 15 דקות מתל אביב

פשוט נמאס כבר מהשיח הפנים יהודי-ישראלי המתחסד זה מתגזען על זה וזה על זה אבל בסוף ניראה שיהודי מתוכח עם יהודי רק על מנת שיוכל להתאחד איתו עם רדת ערב להרוס בית של ערבי. אז לא ממש משנה אם נדבר בשיח זהויות או שיח אוניברסלי, בשיח מזרחי או שיח מעמדי כדי לתאר את העוולות במחוזתנו, בסופו של יום כול שיח אנוס להיות כפוף לשירת ההגמון היהודי. דווקא על ידי פיצול בתוך החברה הישראלית, החברה בעצם משמרת את עצמה כסובייקט שלם המשליט טרור על האובייקט הפלסטיני. הפיצול הוא תמיד אמיתי ושיקרי בו זמנית. תמיד מתנהלת מלחמת חורמה כלשהי בחברה הישראלית , דתיים/חילונים, יהודה/ישראל, מתנחלים/שלום עכשיו, בן גוריון/בגין, קיבוצים/ עיירות פיתוח, פריפריה/ מרכז הומיים/ הומופובים ומזרחים/אשכנזים. ברור שכול פיצול כזה הוא אמיתי וחשוב לכשעצמו, אך מה שנעלם מעיני כולנו זה שבמקביל דווקא הקו הנטוי המפצל את השלם, הוא הקו שבו זמנית גם מאחד את שני חלקיו תחת השם ״יהודי״. זהו השם הכולל שבעזרתו הוא מפריד את עצמו מהערבי. ככה פועל המנגנון השקוף האידאולוגי של מדינת היהודים שמכפיף לצרכיו כול פעם מחדש מערכות חשיבה ופעולה אמנציפטוריות. אפשר לומר שהישראלי מתאחד תמיד דרך המאבקים הפנימיים שלו תחת השם המשותף יהודי, ואת הפלסטיני הוא משליך מחוץ להסטוריה.
לא מעניין אותי יותר המריבות הפנים יהודיות כול עוד פליטי פלסטין נרצחים בירמוכ ובתים פלסטינים נהרסים 15 דקות מתל אביב. אני לא מצטרף לשום מאבק פנים יהודי שלא מצהיר על עצמו מראש כנאמן למאבק הפלסטיני הכללי לצדק ושיוויון, כי בתוך שיח הזהויות הישראלי השם פלסטין הוא השם שמתפקד כמאבק המכיל את כולם. הוא לכשעצמו אינו מספק אך בלעדיו כול מאבק צודק ככול שיהיה יהפך לכוח מושחת ומשחית בשרות הוד מעלתו גזע האדונים

11159960_10152934266073305_7558449644396076451_n

 

נבואת הייקים

כמעט שלושים שנה מלווה אותי הטקסט הנבואי שכתב גרשום שולם לפרנץ רוזנצוויג ב 1926 כטקסט מכונן בחשיבה התאולוגית פוליטית שלי. בטקסט הוא מתאר איך הכוחות המיתיים של השפה העיברית יקומו על מחדשיה ויביאו עלינו את יום הדין שהם אינם מאמינים בו. או במונחים של לקאן כשהסימבולי קורס לממשי

והנה אני פתאום קורא בהארץ טקסט ממש דומה שאריך נוימן כתב ליונג והפעם בשפה יונגיסטית של צל אבל אם אותן תובנות. למרות שיונג הוא לא כוס התה שלי את ניומן אני מעריץ מהספר פסיכה ואמור שעזר לי להבין

http://www.haaretz.co.il/…/literature/.premium-1.2612381

April 9, 1948

On April 9, 1948, a Jewish militia entered the Palestinian village of Deir Yassin and killed over 100 villagers.

Soon after, a mental hospital was built on the ruins. The first patients to be committed were Holocaust survivors.

A legend says that to this day, the survivors have been communicating with the ghosts of the village.


לבית החולים לחולי נפש היושב על דיר יאסין קוראים כפר שאול כלומר כפר ששאלו אותו מהפלסטינים וזמן ההחזרה קצוב

11138647_10152924531318305_8542145630296713048_n

R.I.P. my dearest friend Juliano

 מחר זה ארבע שנים בלי ג’וליאנו, אם אני רוצה לחשוב ולספר בסדר פסח הזה על דמות מופתית ואהובה שחירות חקוקה בכל מעשה ממעשיו, עד שתגיע זמן קריאת שמע של שחרית בשבילי ג’ול הוא האדם

11062721_10152907851503305_7773818131982923638_n