לרע טוב ולטוב רע

איך ההסטוריה תתאר את ייצור היין על אדמות כבושות, שדודות , כאשר היהודים משמחים לבב אנוש כססביבם אנשים מנושלים מאדמתם חסרי זכויות חיים תחת שילטון אימה של קלגסים יהודים , אשכנזים מזרחים רוסים ואתיופים.
אולי ההסטוריה תכתוב את שכתב הנביא ישעיהו : הו מגיעי בית בבית שדה בשדה יקריבו עד אפס מקום…. הו האומרים לרע טוב ולטוב רע .

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4640689,00.html

אומרים שמספר

אומרים שמספר היהודים שהצביעו לרשימה המשותפת נע בין 3000 ו7000 יעני על פי כל קנה מידה אין מספיק צדיקים להציל את סדום.
לכן אני מלא הערצה לפתיחות והסובלנות שחברי הרשימה המשותפת מגלים כלפי היהודים הישראלים בהתחשב בנתון המייאש הזה.
אבל מצד שני אולי מרטין לותר עודה ומלקום זעובי יכולו להצליח במקום שהשמאל היהודי קרס . לא בניצחון פרלמנטרי כמובן אבל בשינוי השיח הבין לאומי על הפלסטינים של 48 ויצירת אופק של אפשרות של חברה ללא אפרטהייד .

לפני 6 שנים

לפני 6 שנים פרסמתי בהארץ את המבוא לדו לאומיות , מה שאז נתפס אצל חלק מידידיי כהצעה תיאורטית , נתפס היום כאפשרות הפרקטית היחידה, כהמשך למאמרו המצויין של ניר ברעם ובעקבות ביטול אופציית שתי המדינות אני מציע לשמאל לארגן כנס רציני לחשיבה דו לאומית כפרקטיקה אפשרית וכחשובה אופוזיציונרית.
.
הנה המאמר למי שלא מנוי
אודי אלוני | מבוא לחשיבה דו-לאומית
החשיבה הדו-לאומית קיימת מתחילת דרכן של התנועות הלאומיות באזורנו. הדו-לאומיות אינה תוצאה של משבר האמון בפתרון של “שתי מדינות לשני עמים”, הניצב במרכזו של הרעיון החד-לאומי. למען האמת, אפשר לספר את סיפור הסכסוך המקומי כהכחשת האפשרות של הדו-לאומיות. הפחד הקמאי מהדו-לאומיות חיזק בהדרגה את העוצמות הלאומניות והדתיות וגרם לקריסתן של האידיאולוגיות ההומניות. לכן יש להחזיר את הדו-לאומיות למרכז השיח הציבורי ולברר את הסיבות להכחשתה, ולו רק מפני שייתכן שהיא הפתרון היחיד שאפשר להציבו כנגד מלחמת גוג ומגוג אפוקליפטית, המתבשלת במוחותיהם הקדחתניים של הלאומנים והפונדמנטליסטים שבינינו.

חשוב להבין שהדו-לאומיות אינה חותרת רק לפרק את הגטאות שבנינו לילידי המקום הפלסטינים, אלא גם לפתוח את גטו הזהב שבנינו לעצמנו. הייתי רוצה להאמין שלמרות נטייתה של ההיסטוריה לחזור על עצמה, אין זו חובה לחזור על כל הטעויות והעוולות של התנועות הקולוניאליסטיות.

דו-לאומיות אינה תיאוריה חדשה של פילוסוף מהשוליים ההזויים אלא היא מציאות חיינו, שבה אנו מסרבים להכיר. בתוך גבולות הקו הירוק חיים היום יותר ממיליון אזרחים פלסטינים. אי אפשר להפריד בין שכונות בחיפה ובירושלים. אי אפשר להקים גדר הפרדה בין הבדווים והערבים בנגב ובגליל לבין המצפים, הקיבוצים והעיירות שם. ההפרדה לא רק שאינה אפשרית, היא סימן לכישלון מוסרי והיא מבטאת את עומק המשבר הערכי של החברה בישראל, שאינה בוחלת במאמצים כדי ליצור חציצות גזעניות.

קרוב לחצי מיליון מתנחלים יושבים בצד השני של הקו הירוק ואין זכות לכלל ישראל לומר להם: מה ההתנחלות הזאת לכם. הרי כל ההתנחלויות מומנו ונתמכו על ידי כל ממשלות ישראל והוכשרו על ידי בית המשפט העליון. לכן הן מסמנות כנראה באופן בלתי הפיך את העובדה, שגם השטחים הכבושים הם חלק מאותה מדינה אחת.

במציאות הדו-לאומית העכשווית, כשהאופק של “שתי מדינות לשני עמים” נהפך לקלישאה ריקה לצורך שימור הסטטוס-קוו, הגיע הרגע להכיר באפשרות הריאלית היחידה. אין כאן כוונה להתחמק מהשאלות הקשות העולות מהפתרון הדו-לאומי: לאן הפליטים יחזרו? מה עם הבעיה הדמוגרפית? איך תתיישב המערביות עם ים הערביות? אבל יש להעניק לחזון את מרכז הבמה, ולא לפחדים ולשאלות הפתוחות הנלווים לו. בסופו של יום, לא נשנה את העובדה ששני עמים חיים בארץ הזאת, שלובים זה בזה. אין דרך, ובעיקר אין צורך, להפרידם זה מזה. מה שאנו צריכים זה למצוא שפה חדשה – דו-לאומית.

רק שינוי רדיקלי במבנה-העל האידיאולוגי של ישראל כמדינה יהודית, או יותר נכון, רק ההכרה שמבנה-על זה כבר מת ואנו מסתירים מעצמנו ומהעולם את הבשורה (אף כי צחנת הגווייה כבר מציפה אותנו במוטציות גזעניות להחריד); רק חשיבה הרואה ביהודי ובפלסטיני שותפים שווים למקום ולעתידו – יכולה להסיט אותנו מהמסלול האובדני שבו בחרנו.

מהי הדו-לאומיות אם לא הדרישה להתבונן בנופי הארץ היפה הזאת ולראותה כפי שהיא – עשירה בתרבויות, זהויות וגוונים? רק כך נוכל להתקיים לאורך זמן בתוך המרחב המשותף, בשוויון זכויות אזרחי, דתי וחברתי מלא, דו-לאומי ורב-תרבותי. רק כך לא נהיה לבני ערובה בידיהן מעוררות החלחלה של הלאומנות החילונית והדתית הפורחות בארצנו.

ברגע שנארגן מחדש את תפישת העולם של המדינה, החוק, המוסדות, התרבות והסמלים לאור החשיבה החדשה, נוכל להשתחרר מקונצפציות שאבד עליהן כלח ולפתוח את דלת ביתנו המשותף
לרווחה,לחיים
http://www.haaretz.co.il/opinions/1.1270588

יאיר גרבוז

יאיר גרבוז מורה מופלא לדורות של אמנים מכול המינים והגזעים
יאיר גרבוז חבר נאמן לחבריו מכול המינים והגזעים
יאיר גרבוז לוקה בחשיבה אנכרוניסטית בקשר לתפקיד החילוניות בקידמה. הוא גם לוקה בציונות יתר ואולי זה יותר חמור או אותו דבר .
השימוש הציני שנעשה על ידי הימין בנאומו הוא לגיטימי במערכת בחירות, שיתוף הפעולה של אנשי שמאל אשכנזי על ידי הלקאה עצמית או של אנשי שמאל מזרחים על ידי האשמות כאילו הוא גזען למרות שכניראה דווקא בנט וחבורתו היו לנגד עיניו. גורם לי לשאול שאלות על המקום הפרוורטי ששיח הזהויות החשוב בפני עצמו מוביל אותנו , שיח הזהויות שבא לתקן הגמוניה יהירה שנשאה את שם האוניברסליים לשווא הופך לחרב פיפיות להעלאת פשיזים פופוליסטי , בואו נשתמש בו ביראה ובכבוד כדי לא לפגוע ביקר לנו מכול, כבוד האדם כול אדם וזכותו לצדק ושיוויון .

משל יותם

משל יותם :
הלוך הלכו העצים למשח עליהם מלך…..
ויאמר האטד אל-העצים אם באמת אתם משחים אתי למלך עליכם באו חסו בצלי ואם-אין תצא אש מן-האטד ותאכל את-ארזי הלבנון:

בקיצור התבלבלתם

אני לא מאמין ששניה לפני שחבורת פושעי מלחמה שניצחה חבורת פושעי מלחמה קצת יותר קטנים שוב עולה לשלטון, אתם עסוקים בעצומות נגד בן אדם שגנב בלי דם על הידים ושילם את המחיר.
בקיצור התבלבלתם , תהיו נגד דרעי בגלל תמיכתו בביבי לא נגד ביבי בגלל תמיכתו בדרעי

שואה אחת

״ שואת יהדות אירופה ושואת ערביי ארץ-ישראל שואה אחת של העם היהודי. ישר בפנים מביטות השתיים. אלה אדבר”
אבות ישורון

האשכנזי מתרץ את גיזענותו בגלל הציקלון בי המזרחי מתרץ את גיזענותו בגלל הדידיטי אך בסופו של יום הפשיזם האשכנזי והפשיזם המזרחי שניהם הפשיזם היהודי הוא ישר בפנים מביטים השנים. אלו אדבר .

אני בחרתי לפני שנים רבות בחירה פוליטית לעמוד יחד ומאחורי הפלסטיני יליד המקום ולקשור את גורלי בגורלו ללא תנאים מוקדמים ,כי זהו גורל המקום. באו הבחירות האחרונות והראו לי כמה ראויה הייתה הבחירה.

הקהילה היחידה ששמרה כקולקטיב על שיח של צדק ושיוויון לכול, היא הקהילה הפלסטינים של אזרחי מדינת ישראל והיא מזמינה אותנו למאבק ארוך ומשותף.