הרהורי לילה

לפני שנה מתה אימי, ארוכים ויפים היו ימי שני חייה. בסוף חייה בגד בה זכרונה, אך כמו ליויתנים ענקיים היו צפים ועולים בה שיריי קדם ממעמקי אוקיינוס השיכחה. את השיר נורא ההוד הירהורי לילה של ביאליק היתה מדקלמת עלפה מתחילתו עד סופו במבטא אשכנזי וחיוך ניצחון קל על פניה היפות.
לאחר מותה באנו קבוצת ידידים אהובה לביתה- צריף צנוע רווי זיכרונות, ספרים ומעשי אמנות לרוב – כדי לשיר פיוט לעילוי נישמתה/זיכרונה. הינה אני מעלה היום את הוידאו שלנו , מעשה מרכבה מופלאה עם החברים שי צברי, אסף סודרי, עדי גולן ביכנפו, איתמר ציגלר, איומי פול, איתי טיראן ורן בכור…מתנת אהבה לאימי זיכרונה לברכה
מֵאָז שָׂם אֶת-קִנּוֹ בִּלְבָבִי צִפְעוֹנִי
הַמֵּטִיל בִּי אַרְסוֹ וּמֹצֵץ אֶת-אוֹנִי…
הוֹי, אָנָה מֵחֲמָתוֹ אֶבְרָחָה, אָנוּסָה?
גַּם-חָיֹה לֹא-אֶחְיֶה, גַּם-מוֹת לֹא אָמוּתָה!