המפגש בין יצחק רבין והבונדיסט מארק אדלמן

סיפור מרגש שסיפרה לי אימי על המפגש בין יצחק רבין והבונדיסט מארק אדלמן 

כשאימי היתה שרת החינוך היא נסעה למשלחת לגטו וורשה יחד עם ראש הממשלה דאז יצחק רבין. 
מהצד הפולני היו בין היתר לך וולנסה ומארק אדלמן. כשהתברר לאימי שרבין מסרב ללחוץ את ידו של אדלמן היא לא יכלה לכבוש את כעסה ונזפה בו כמעט כמו בילד: ״יצחק״, היא אמרה, ״אתה לא מתבייש, הלוחם האמיץ אולי האחרון של גטו וורשה ואתה מסתיר לו פנים, לך לחץ את ידו״. רבין גמגם משהו על אימו, רוזה האדומה, שלא תסלח לו על פיוס עם הבונדיסטים, אך אימי התעקשה ואמרה לו, לך! והוא הלך, לחץ את ידו והתחבק עם מארק אדלמן, התחיל לדבר איתו יידיש ודמעות ניכוו בעיניהם. שני לוחמים בונדיסט וציוני בוכים ביידיש.
בזמנו, כששמעתי את הסיפור חשבתי,אולי בכל זאת מאחורי כל סברס ציוני מחוספס עם דם על הידים מסתתרת נפש בונדיסטית דוברת יידיש המאמינה בסולידריות מעמדית ולא אתנית. אולי רצח רבין על ידי הימין היהודי הפשיסטי מנע את האפשרות האחרונה לתיקון הנפש הישראלית ציונית… 

אמר מארק אדלמן ; ״ יהודי הוא זה שמגן על חלשים ״

שלום עכשיו

שלום עכשיו=גזענות עכשיו?
כל פעם כשאני קורא לאיחוד כל כוחות השלום נגד הגזענות, שלום עכשיו מפתיעים מחדש ומסמנים את עצמם בצד השני של המתרס, למה לא להוסיף בצומת ההסטורית שתי אופציות יותר סימפטיות: דו לאומית דמוקרטית או לשיטתם ישראל 
ופלסטין דמוקרטיות. למה תמיד דחוף להם להצטרף לימין הגזעני, 
יהודית ציונית = ביבי עכשיו

1924821_10152176560573305_8713668873715766790_n

“שוויון? לא בבית כלאנו”

Smadar Ben Natan מבריקה כתמיד ,מאמר סופר חשוב סופר צודק וסופר אינטליגנטי , חייב לציין שהעמדה שלי יותר סוחפת ואני לא רואה את הסכמי אוסלו כקו התפר לביטול ההתנגדות המזויינת אלא דווקא את האפשרות של האינתפדה הראשונה אבל זה דיון שלא רלוונטי לעכשיו — with Anat Matar.

“שוויון? לא בבית כלאנו”

אני קורא בברלין

אני קורא בברלין את פרנץ קפקא של בנימין – אני לא זוכר את הסימנים שהטלתי בספר – אני מתרכז ומרגיש שאיני זוכר דבר. יש סימן אחד שסימנתי שיכול להיות מפתח של הקריאה בנכר – והרי זה לא הנכר, כאן זה נכתב, בגרמנית – הנכר זה אני קורא בברלין בנימין על קפקא בעברית – בית אחר אין לי

10253761_10152170046598305_7990549536445182533_n.